השפעת רכיבת אופניים על איברי המין

 
 

אחת מהפציעות הנפוצות ביותר בקרב רוכבי האופניים היא הפגיעה בעצב או בעורק ה-PUDENDAL. רוכב האופניים ירגיש כעין הירדמות או נימול באזור איבר המין ובכל איזור הישיבה על המושב.

עד כמה התופעה נפוצה?
מחקרים שונים מראים כי בין 20-70% מכלל רוכבי האופניים למרחקים ארוכים יסבלו מתופעת הנימול, ל-10% מהרוכבים הסימפטומים ימשכו עד כשבוע. 13% מכלל הרוכבים דיווחו על בעיות אימפוטנציה כאשר 11% יסבלו מתופעה זו עד כשבוע לאחר הרכיבה ו-3% למשך חודש(!).
בקרב נשים 34% מהרוכבות דיווחו על תופעת הנימול לאחר רכיבה ממושכת.

למה מרגישים כאילו איבר המין נרדם?
באזור האגן התחתון, במקום עליו אנו יושבים, עוברים עצב ועורק ה-PUDENDAL. העצב והעורק עוברים בתעלה מיוחדת וכך יוצאים מעצמות האגן בכדי לספק תחושה ואספקת דם לאיבר המין וכן בכדי לעצבב שרירים באזור זה החיוניים לתפקוד מיני. בנקודה בה העצב והעורק יוצאים מן האגן הם חשופים לפגיעה. הם עלולים להילחץ בין עצמות האגן לבין מושב האופניים. למעשה, אם העצב או העורק ילחצו, תפגע התחושה באזור ויורגשו תחושות נימול או הירדמות באיבר המין וסביבו.

 

מה הנזק שעלול להיגרם?
תופעת ההרדמות היא זמנית אולם היא מעידה על לחץ קיים על העצב או העורק. לחץ מתמשך עליהם  עלול לגרום לנזק חמור יותר שיתבטא בבעיות אין אונות, חוסר יכולת להגיע לשפיכה וחוסר תחושה באזור איבר המין.

כיצד ניתן למנוע את התופעה?
שינוי הרגלי הרכיבה

  • מחקרים הראו כי ניתן לשפר את זרימת הדם אל איבר המין במהלך הרכיבה באמצעות רכיבה בעמידה של מספר דקות. למעשה, רכיבה בעמידה מאפשרת את שחרורו של הלחץ המופעל על העצב והעורק עקב הישיבה הממושכת על מושב האופניים.
  • נטילת הפסקות ברכיבה במקום רכיבה רצופה תאפשר את התאוששות זרימת הדם לאזור המדובר.

התאמת האופניים לרוכב

  • מספר מחקרים הראו כי על מושב האופניים להיות רחב דיו בכדי להעניק תמיכה לעצמות הישיבה ובכך למנוע לחץ על הרקמה המצויה בין העצמות, הרקמה בה מצויים עורק ועצב הPUDENDAL.
  • מומלץ לרכוב על מושב אשר לו "אף" גמיש או לחלופין להטות מעט את המושב כך שה"אף" יטה מעט מטה 
    (downward tilt) זאת בכדי למנוע לחץ של המושב על נקודת היציאה של העצב מהאגן.  צריך ליזכור שבעקבות השינויים האלו יוגבר עומס על הגפה העליונה, לא מומלץ לאנשים עם בעיות כתף ו.או ש.כ.י.  
  • מומלץ לרכוב על גבי מושב שטוח ולא על גבי מושב אשר צורתו קמורה כיון שהקימור במהלך הרכיבה עלול להוסיף לחץ באיזור עצמות הישיבה והעצב.
     

  

  • מספר מחקרים הראו כי כאשר הכידון גבוה יותר ממושב האופניים או מצוי באותו גובה של המושב, קיים סיכון גדול יותר לפתח לחץ על העצב. לפיכך, מומלץ לרכוב כאשר הכידון נמוך ממושב הרכיבה כך שמופעל פחות לחץ ומשקל על אזור הישיבה.
  • כאשר גובה המושב גבוה מדי, הרוכב נאלץ לבצע תנועה מהאגן בכדי "להאריך" את רגלו על מנת שתגיע אל הפדל. נטיית האגן כלפי מטה  בכל פידול עלולה לגרום לפגיעה בעצב עקב לחץ חוזר ונשנה בין עצמות האגן למושב האופניים.
  • כאשר לאדם הרוכב יש תנועה מוגבלת בירך לכיפוף (עקב חוסר גמישות למשל),יאלץ להרים את האגן בכדי לפצות על התנועה החסרה בירך וכתוצאה מכך צידו השני של האגן ישקע וידחף אל המושב, דבר העלול לגרום לעוד לחץ על ה-PUDENDAL.

יש צורך לאבחן מה הסיבה לתנועת האגן הזו, שלמעשה אינה רצויה. האם מדובר בהגבלה  בתנועת הירך אותה בדרך כלל אפשר לפתור על ידי מתן תרגילים נכונים או האם יש צורך בשינוי ובהתאמת האופניים.


בכדי להתאים את האופניים לרוכב בצורה אופטימלית,  ניתן לבצע את הבדיקה המצולמת - "פיזיובייק" במכונינו ובכך להימנע מהנזק המצטבר כתוצאה מהלחץ על העצב והעורק.

 

 

גרסה להדפסה גרסה להדפסה       שליחה לחבר שליחה לחבר